החלטה בתיק בש"א 3694/05

1.         לפני שתי בקשות. האחת בקשה לתשלום תכוף. השניה בקשה למינוי מומחים. אדון בתחילה בבקשה לתשלום תכוף.

בקשה לתשלום תכוף:

המבקש, יליד 9.10.1960, נפגע בתאונה מיום 16.8.98. המבקש נשוי ולו חמישה ילדים- יליד 1.6.87; ילידת 1.11.89; יליד 26.6.91; ילידת 20.3.96; ילידת 29.7.98.

המבקש נפגע באורך קשה בתאונה. ראשו נחבל, האגן ורגל ימין רוסקו, כף יד ימין והכתפיים נפגעו וכיום הוא משתמש בכסא גלגלים. בנוסף, בעקבות התאונה המבקש עבר ניתוח לכריתת המעי הגס הימני ולהתקנת אילאוסטומיה למתן יציאות. במוסד לביטוח לאומי (קצבת נכות כללית) נקבעה למבקש דרגת נכות צמיתה בשיעור של 75%.

2.       בתצהירו ציין המבקש כי לפני התאונה היה תלמיד בכולל ובנוסף עבד כשוחט, מוהל, סופר סת"ם ועוד. המבקש הצהיר כי בששת החודשים שקדמו לתאונה הוא הרוויח מעל 8,000 ש"ח, אולם ההכנסה לא היתה קבועה אלא משתנה, והוסיף כי ההכנסות שימשו כולם לצורכי מחיה. לדברי המבקש, הכנסותיו לאחר התאונה הנן קצבת נכות כללית של המל"ל בסך 4,637 ש"ח והלוואות ותרומות.

          המבקש מבקש החזר של סכום בסך 333,375 ש"ח אשר הוצא בעבר בגין רכישת רכב, רכישת כסא גלגלים ממונע, רכישת כסא גלגלים קל משקל, רכישת קולנועית, כיסוי הלוואות. בנוסף מתבקש תשלום חודשי בסכום של6,100 ש"ח עפ"י הפירוט הבא: 1,300 ש"ח עלות אחזקת עובד זר; כ-300 ש"ח  עבור תרופות; 2,000 ש"ח בגין נסיעות; 2,500 ש"ח עבור הוצאות מחיה מוגברות- טלפון, חימום, חשמל, מים, מזון מיוחד.

3.       ראשית אציין, כי בענייננו קיימת הצדקה לדון בבקשה על אף שעברו מעל שבע שנים מיום התאונה. סעיף 5ה(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן-חוק הפיצויים) קובע אמנם כי אין לפסוק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף, אולם סעיף 5ה(ג) קובע כי בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לשנות את תקופה זו. במקרה דנן, הוגשה בקשה לתשלום תכוף עוד ביום 12.1.99, אולם החלטתי כי הדיון בה ייערך לאחר תום הדיון בשאלת החבות. הדיון בנושא החבות נמשך זמן רב, וכלל גם ערעור לבית המשפט העליון ודיון נוסף. לפיכך, מוצדק לדון בבקשה דנן עתה.

4.       המשיבים טוענים כי יש לדחות הבקשה על הסף מאחר שלא הוגשה להם דרישה בכתב ערוכה כדין לפני הגשת הבקשה לתשלום תכוף. איני רואה מקום לדחות הבקשה מסיבה זו, אף שיש מקום לביקורת על ב"כ המבקש שלא דאג להמצאת הדרישה. זאת מאחר ולמעשה מדובר בבקשה שניה לקבלת תשלום תכוף ולפיכך, באופן מהותי התגשמה תכליתה של הדרישה המוקדמת.

5.       מכאן לדיון בבקשה גופה. סעיף 5 לחוק הפיצויים קובע כי התשלום התכוף יינתן בגין הוצאות שהוצאו בעבר על ידי הנפגע לצורך ריפויו, ובנוסף יינתנו תשלומים חודשיים בגין הוצאות עתידיות עבור ריפוי, סיעוד וצרכי מחייה של הנפגע ובני משפחתו.

בגין העבר לא דרש המבקש החזרי הוצאות שהוצאו על ידו לצורך ריפויו, אלא הוא מבקש החזר הוצאותיו בגין רכישת רכב, רכישת כסא גלגלים ממונע, רכישת כסא גלגלים קל משקל, רכישת קולנועית והחזר הלוואות. מלשון החוק עולה כי אין להיענות לדרישה זו, שכן הוצאות אלו אינן הוצאות שהוצאו לצורך ריפויו של המבקש. יתר על כן, אף אם היה מדובר בענייננו בבקשה לתשלום חד פעמי לשם רכישה עתידית של המוצרים הנ"ל, נראה כי לא היה ניתן להיעתר לה. זאת מאחר וסעיף 5(ב)(2) לחוק הפיצויים קובע כי לנפגע יש זכות לקבל תשלומים חודשיים לשם סיפוק צרכי ריפויו, סיעודו וצרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו. תקנה 3(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), התשמ"ט-1989 (להלן- התקנות) קובעת כי צרכי מחיה "הם צרכי מזון, לבוש, מגורים ולימודים". תקנה 4 קובעת כי צורכי הסיעוד כוללים "לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית". החוק והתקנות נוקבים בדרך פיצוי של תשלומים חודשיים, וממילא אין הם מתירים תשלום שאינו לצרכים שוטפים המתחדשים מדי חודש (א' ריבלין תאונת הדרכים- סדרי דין וחישוב הפיצויים (תש"ס) 638). לאור זאת, אין לכאורה מקום לפסוק לנפגע סכום חד-פעמי לשם, למשל, רכישת מוצרים כגון המוצרים אותם רכש המבקש. בנוסף לכך, צרכי הסיעוד כוללים ניידות עצמית בבית, ואינם כוללים צרכי ניידות מחוץ לבית. לפיכך, אין מקום לכאורה לפסוק במסגרת התשלום התכוף סכום חד-פעמי לרכישת מכונית, כסא גלגלים ממונע וקולנועית (ריבלין, שם).

יחד עם זאת, אני רואה לנכון לפסוק למבקש עבור הוצאות העבר סכום גלובלי בסך של 40,000 ש"ח. זאת מאחר והמבקש כלל בקשה להחזר הלוואות שנטל בסך של 150,000 ש"ח. יש להניח כי הזדקקותו של המבקש להלוואות נבעה גם מהוצאות להן נדרש לצרכי ריפויו. בנוסף, המבקש צירף קבלות עבור רכישת תרופות בשנת 2005.

6.       כפי שציינתי לעיל, התשלומים החודשיים ניתנים בגין הוצאותיו של הנפגע לצרכי ריפוי, סיעוד ומחיה.

          צרכי מחיה:

תקנה 3(א) לתקנות קובעת כי צרכי מחיה "הם צרכי מזון, לבוש, מגורים ולימודים". סעיף 5(ב)(2) לחוק הפיצויים קובע כי "התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים". תקנה 3(ב) קובעת כי:

"בקביעת שיעור התשלום החדשי שיהא בו כדי לספק את צרכי מחייתו של הנפגע ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו... יש להתחשב בהכנסתו של הנפגע ממשכורת, שכר עבודה, משלח יד, עסק או מכל מקור אחר בתקופה שקדמה לתאונה, וכן בהוצאותיו מתוך הכנסה זו לצרכי מחיה בתקופה האמורה; כמו כן יש להתחשב בהכנסתו לאחר התאונה של הנפגע... ממשכורת, שכר עבודה, משלח יד, עסק, קיצבה עקב התאונה או מכל מקור אחר."

המחיה נקבעת ע"י עריכת מאזן בין הצרכים שהנפגע זקוק להם לבין המשאבים העומדים לרשותו בהשוואה לאלו שהיו בידיו לפני התאונה, ובהשוואה לצורכי מחייתו באותה תקופה (ריבלין, שם, בעמ' 654). מי שפגיעתו קשה אך רמת חייו לא נפגעה- לא זכאי לתשלום תכוף (שם, בעמ' 633).

המשיבים טוענים כי יש לדחות על הסף את הבקשה מאחר והמבקש לא צירף מסמכים המעידים על הכנסותיו עובר לתאונה. המבקש טוען כי זו לא יכולה להיות טענה מהותית לגבי הבקשה מאחר ועברו למעלה מ- 7 שנים מהתאונה ויש קושי להמציא מסמכים בשל חלוף הזמן, אשר נגרם, בין היתר, בעקבות הבקשות והטענות המקדמיות שהעלו המשיבים לענין החבות ואשר נדחו. טענת המבקש אינה במקומה, שהרי אף לבקשה המקורית לתשלום תכוף שהוגשה בשנת 1999 לא צורפו מסמכים המעידים על הכנסות המבקש. יחד עם זאת, איני סבורה כי אי צירוף המסמכים צריך להביא לדחיית הבקשה על הסף. החוק והתקנות קובעים כי צרכי המחיה יקבעו תוך התחשבות בהכנסות הנפגע לפני התאונה, אולם אין בהם הוראה המחייבת לצרף מסמכים המעידים על ההכנסות כתנאי להגשת הבקשה. עם זאת, אי הוכחת הכנסות העבר תשפיע על פסיקת צורכי המחיה, שכן יש קושי להעריך את סכום צורכי המחיה שיש לפסוק מבלי לדעת את הכנסות העבר של המבקש.

המסמך היחידי שהגיש המבקש לעניין הכנסתו עובר לתאונה הוא אישור מטעם הרבנות הראשית שהוא עבד כשוחט בחו"ל משנת תשמ"ז ועד שנת תשנ"ד לסירוגין, קרי, הוא הפסיק לעבוד עבודה זו ארבע שנים לפני התאונה.

בחקירתו העיד המבקש (עמ' 10 לפרוטוקול) כי הוא קיבל הבטחת הכנסה וכי יצא חודש-חודשיים בשנה לחו"ל לשחיטה.